מרכז הבניה בע"מ נ' כיאל

פסק דין

תביעה כספית לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,593 ₪.

לטענת התובעת, היא מכרה לנתבע, בשנים 2003 ו- 2005, חומרי בניין, וזה שילם לה חלק מהתמורה, בעוד שיתרת חוב בסך 4,590 ₪ טרם שולמה לה על ידו. לעומתה, טוען הנתבע כי הוא שילם לתובעת את מלוא התמורה כנגד רכישת חומרי הבניין שרכש ממנה בשנים הנ"ל.

לאחר שמיעת העדויות מטעם הצדדים, הוגשו סיכומיהם בכתב.

מנהל התובעת, מר סלמאן משלב ( להלן – "סלמאן" ), ציין בתצהירו כי, התובעת מכרה לנתבע, בשנת 2003, חומרי בניין, וזה שילם את התמורה בגין אלה, למעט יתרת חוב בסך של 330 ₪. כן ציין מר סלמאן כי בשנת 2005 שב הנתבע ורכש מאת התובעת חומרי בניין נוספים, ובתמורה שילם הנתבע לתובעת סך של 300 ₪ בלבד, בעוד שטרם שילם את יתרת התמורה, בסך של 4,560 ₪. בעדותו בבית המשפט ציין מר סלמאן כי, את התמורה בגין חומרי הבניין שרכש מהתובעת בשנת 2003 שילם הנתבע בשנת 2004, אז נמסרה לו כרטסת הרכישות של שנת 2003, אם כי נותרה יתרת חוב בסך של 330 ₪ ( עמוד 2 שורות 14-20 לפרוטוקול ישיבת 25/2/10 ). כן העיד מר סלמאן כי בשנת 2005 ביצע הנתבע רכישות של חומרי בניין מאת התובעת, ובתמורה שילם הנתבע אך 300 ₪, ונותרה יתרת חוב בסך 4,560 ₪ ( עמוד 3 שורה 11 לפרוטוקול הנ"ל ).

גרסתו הנ"ל של מר סלמאן, כפי שמסר בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת בכתב התביעה, ממנה ניתן ללמוד כי הנתבע רכש את כל חומרי הבניין בשנת 2003, ויתרת החוב הינה בגין כך, בעוד שלא היו רכישות של חומרי בניין בשנת 2005, ומשכך, אין יתרת חוב בגין רכישות חומרי בניין בשנת 2005, כאמור ( ראה סעיף 3 לכתב התביעה ). יוצא כי, בהיצמד לנטען בכתב התביעה, הרי שהכרטסת המצורפת לכתב התביעה הינה מסמך המתעד יתרת חוב בגין רכישת חומרי בניין בשנת 2003, בעוד שלפי תצהירו ועדותו של מר סלמאן, הכרטסת הנ"ל מתעדת רכישות חומרי בניין משנת 2005, וכרטסת הרכישות שבוצעו בשנת 2003 הוחזרה לנתבע עוד בשנת 2004, לאחר ששילם את חובו, למעט סך של 330 ₪ ( עמוד 2 שורות 19-20 לפרוטוקול ). התובעת לא הציגה כל הסבר מניח את הדעת לסתירה יסודית זו.

לפי מנהל התובעת, מר סלמאן, הוא ערך את חלקה של הכרטסת, הרשום בשפה העברית, בעוד שאת חלק הרשום בשפה הערבית ערך עובד אחר של התובעת, מטעמו, הוא מוחמד אבו שנב (עמ' 2 שורות 25-26 לפרוטוקול ישיבת 25/2/10). עיון בכרטסת הנ"ל מגלה כי היא אינה מאושרת בחתימת ידו של הנתבע, לא מפרטת את מועדי הרכישות שביצע הנתבע, ולא נתמכה בחשבוניות, קבלות או תעודות משלוח מאת התובעת, להוכיח אספקת החומרים המפורטים בכרטסת. המדובר במסמך כללי, בלתי מפורט, אשר נערך ע"י עובדים מטעם התובעת, ונעדר אישור או חתימה מאת הנתבע לאמיתות תוכנו של מסמך זה.

כפי שציינתי, מר סלמאן העיד כי כרטסת הרכישות לשנת 2003, אשר נערכה ע"י התובעת, נמסרה לנתבע במהלך שנת 2004, לאחר ששילם את החוב בגין הרכישות הנ"ל, למעט יתרת חוב בסך 330 ₪. מר סלמאן לא הציג כל הסבר סביר לכך שהתובעת תמסור לידי הנתבע את המסמך שמתעד את היקף הרכישות שביצע אצלה ואת המחירים כנגד אלה, בטרם יפרע זה את מלוא חובו בגין כך. אילו אכן נותרה יתרת חוב של 330 ₪, סביר הוא כי התובעת הייתה ממשיכה להחזיק בכרטסת עד לפירעון מלוא החוב, ואף הייתה מחתימה את הנתבע על כרטסת זו לאישור קיומה של יתרת חוב, וזאת, היא לא עשתה. החזרת הכרטסת אך תומכת בגרסת הנתבע, לפיה, הוא פרע את מלוא חובו לתובעת.

הנתבע טוען כי הוא שילם לתובעת את מלוא התמורה כנגד חומרי הבניין שרכש בשנת 2005, הן במזומן והן בשיקים המשוכים מחשבונו של אחיו, והגיש, בתמיכה, העתקי השיקים הנ"ל, שסומנו נ/1 ו- נ/2. התובעת טוענת כי שני שיקים אלה שולמו לה להחזר חובו של הנתבע בגין רכישות שביצע בשנת 2003, ולראיה, היא הגישה, במסגרת סיכומיה בכתב, חשבונית מס, לפיה, שני השיקים הנ"ל שולמו לה בחודש נובמבר 2004, ולא בשנת 2005, דבר המוכיח, לשיטתה, כי אין המדובר בפירעון חוב בגין רכישות שבוצעו בשנת 2005. עיינתי בהעתקי השיקים ובהעתק החשבונית הנ"ל, ומצאתי לאמץ את גרסת הנתבע, מהטעמים שלהלן:

המדובר בחשבונית מס מס' 459, הנושאת תאריך 15/11/04. התובעת טוענת, בבקשה מטעמה לצירוף מסמך זה לסיכומיה בכתב, כי היא איתרה את החשבונית אך לאחרונה. הנתבע טוען, בסיכומיו, כי אין להתיר הגשת ראיה זו, לאחר סיום הליך ההוכחות ובשלב הסיכומים, ומשלא ניתנה לו זכות לחקור נגדית את העד הרלבנטי לעריכתה. מצאתי כי הסברה של התובעת לאי הגשת הראיה בשלב מוקדם יותר, אינו משכנע, שכן, היא ידעה, בשלבים מוקדמים של ההליך, כי הנתבע טוען שחלק מהחוב, המגיע ממנו לתובעת שולם בשיקים של אחיו, והיה באפשרותה לאתר ולהגיש ראיה זו במהלך שמיעת העדים והגשת ראיות הצדדים, ולא להשתהות עד לשלב עובר להגשת הסיכומים, כשלפתע מתגלה ראיה זו, לאחר תום שלב ההוכחות.

תמוה הוא כי התובעת בחרה להגיש את החשבונית הנ"ל, שעניינה תשלום שני השיקים הנ"ל, לאחר שהנתבע הגיש את העתקם כראיה מטעמו, בעוד שנמנעה מהגשת חשבוניות אחרות, שיש להניח כי הופקו בגין יתר התשלומים שביצעו הנתבע ואחיו, לסילוק החוב כלפי התובעת, וזאת על מנת להוכיח את גרסתה, לפיה, שני השיקים הנ"ל וכן שיקים ותשלומים במזומן אחרים, שולמו לה בשנת 2004, כנגד רכישות שבוצעו בשנת 2003.

זמן פירעונם של שני השיקים הנ"ל הינם 20/2/05 ו- 20/3/05. תאריכים אלה תומכים בגרסת הנתבע, לפיה, המדובר בתשלומים בגין רכישת חומרי בניין בשנת 2005, ולא בתשלומים בגין רכישות שבוצעו שנתיים לפני כן. אילו אכן המדובר בתשלומים בגין רכישת חומרי בניין שבוצעו בשנת 2003, סביר הוא כי הצדדים היו טורחים לתעד בכתב עניין זה, היינו, כי שיקים אלה מיועדים לסילוק חוב משנת 2003. בהעדר ראיה להוכיח זאת, יש לקבוע כי שני השיקים שולמו למימון רכישות חומרי בניין בזמן הרלבנטי למועדי פירעונם, היינו, רכישת חומרי בניין בשנת 2005.

מלבד זאת, אציין כי, התובעת נמנעה, משום מה, מלפרט מה היה מחירם של חומרי הבניין שהנתבע רכש ממנה בשנת 2003 (שלטענתה, שני השיקים שהוגשו כראיה מטעם הנתבע היו חלק מתשלום המחיר הנ"ל, ולא תשלום מחיר חומרי הבניין שהנתבע רכש בשנת 2005 ). ציון המחיר הכולל של הרכישות שבוצעו בשנת 2003, ופירוט הסכומים שהנתבע שילם לפירעון החוב כנגד רכישות שבוצעו בשנה זו, היה בו כדי לסייע בקביעת ממצאים בשאלה, האם שני השיקים הנ"ל היו חלק מהתמורה בגין הרכישות בשנת 2003, או שמא היו לפירעון חוב בגין רכישות שבוצעו בשנת 2005. התובעת, שיש להניח כי נמצאים בידיה נתונים באשר למחירי חומרי הבניין שנרכשו ע"י הנתבע בשנת 2003, והיקף הסכומים שזה שילם כנגדם, נמנעה מלהגיש ראיה ללמד על כך, והדבר אך מחזק את ראיות הצד שכנגד.

יתרה מכך, הנתבע הגיש תצהיר מאת אחיו, כיאל נאהד. קבעתי דיון לשמיעת עדותו של זה, אם כי הוגשה בהמשך הודעה מאת ב"כ התובעת, לפיה, היא מוותרת על חקירתו הנגדית של העד הנ"ל מטעם הנתבע, בכפוף לכך שהיא מכחישה את תוכן תצהירו. הצהרה זו, לפיה, התובעת מכחישה את הנטען בתצהירו של העד, אינה בגדר ראיה המפריכה את תוכן תצהירו של העד, ואין בה כדי ליטול ממשקלן של טענות העד, כפי שפורטו בתצהירו, משבחרה התובעת שלא לחקור אותו בחקירה נגדית, ולעמתו עם יתר הראיות בתיק. מר נהאד כיאל מציין בתצהירו כי, הוא ואחיו, הנתבע, שילמו את מלוא החוב המגיע לתובעת בגין רכישת חומרי בניין, וכי פירעון החוב היה באמצעות תשלומים במזומן ובשיקים. התובעת לא חקרה את העד בגין תצהירו זה, ולא הוצג כל הסבר מניח את הדעת לוויתורה של זו על חקירתו הנגדית של העד.

לכל האמור, שוכנעתי כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, יד טבת תשע"א, 21 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: